התיאטרון נולד בעולם היווני, שם מילא צרכים דתיים. אנשים הלכו לתיאטרון פעמיים בשנה כחלק מחוויה דתית. המחזות התחברו כדי להיות מוצגים פעם אחת- במאורע דתי.
בתקופה ההלניסטית הביקור בתיאטרון הפך להיות חלק מחגיגה, ואז גם החלו לבנות את התיאטראות בצורה שמוכרת לנו כיום.
המעבר לתקופה הרומית לקח את התיאטרון מאירוע של חג ושילב אותו בתרבות השעשועים הרומית שנולדה ברומא כתוצאה מצורך שהתפתח ברומא-עצמה.
במאה ה-1 לס' ברומא היו כמיליון תושבים, והתפתחותה היתה מהירה מאד. הגידול הדמוגרפי היה תוצאה של הגירה פנימית ברחבי העולם הרומי. אנשים היגרו לרומא מתוך תקווה למצוא בה פרנסה, והעיר החלה לגדול בצורה של מעברות, ונוצרה בה מציאות של אלפי אנשים שרכושם היחיד היה שתי ידיהם, אולם לא היתה מספיק עבודה להציע להם.
התוצאה היתה שברומא היתה רמת פשיעה גבוהה מאד, ושליטי העיר החלו להציע חלוקת דגן לעניים במטרה להרגיע את האלימות והפשיעה שהיו בעיר.
השלטונות גילו מהר מאד שלא מספיק להיות שבע. אותם אנשים אמנם קיבלו לחם, אבל הם עדיין היו משועממים, חסר היה להם עניין, והאלימות לא ירדה.
על רקע התפתחה תרבות השעשועים הרומית, שבאה לענות על הצורך שנוצר ברומא להרגיע את התסיסה.
בתוך פרק זמן של מאה שנים נבנו בעיר מתקני שעשועים רבים מאד: שלושה מתקני תיאטרון שיכולים היו להכיל בבת אחת כמות של כ-60 אלף צופים. ההצגות שהוצגו בהם כבר לא היו הדרמה היוונית אל המחזה ההלניסטי.
הוצגו מחזות קצרים מאד, הציגו בעלי חיים אקזוטיים ואנשים בעלי יכולות או מראה יוצאי דופן, מופעי לוליינות ומחול.
ההצגות ניתנו חינם, על חשבון השליט, כמעט לאורך כל שעות היום. כאמור, המטרה היתה בידור להמונים !
בין השנים 79-81 נבנה ברומא הקולוסאום- האמפיתיאטרון הגדול, סמלה המסחרי של רומא. בקולוסאום יכלו להיכנס בבת אחת למעלה מ-60 אלף צופים.
ומרגע שתרבות השעשועים התפתחה ברומא, שאר הערים ברחבי האימפריה הרומיות ראו זאת כמודל לחיקוי והחלו להעתיק ולבנות מתקנים דומים.
הצטרף אלינו לטיול מאורגן לגלות את ההיסטוריה העתיקה של ישראל .
הצטרף אלינו לטיול מאורגן לסין לגלות את ההיסטוריה העתיקה של סין .
